כמי שמשתייך לגיל השלישי ומקדיש חלק ניכר מחייו לטיולים, מצאתי שוב ושוב שהליכה בשביל היא לא רק תנועה במרחב – היא תנועה בגוף. אני, בני אבריאל שפר, מאמין שטיולים אינם רק חוויה נופית או רגשית; הם כלי טיפולי רב־עוצמה ששומר על הבריאות, מחזק את השרירים, מחדד את התחושה ומספק אנרגיה מחודשת. "הדרך, בעיניי, היא לא רק לאן הולכים – אלא איך הגוף לומד ללכת מחדש, בכל גיל," אני אומר לא פעם למטיילים המלווים אותי, בגבעות הגליל או בשבילי אירופה.
פעילות גופנית טבעית, לא מאיימת
טיול רגלי, בניגוד לאימון בחדר כושר, מעניק לאדם בגיל השלישי מסגרת גופנית בלתי פורמלית – אך מלאה ערך. אין בו את הנוקשות של משקולות, אך יש בו את הדחיפה הקטנה להניע את הרגליים, להפעיל את הלב ולמתוח את השרירים. בני אבריאל שפר מדגיש שהטבע, בשונה ממכשירים, מאפשר לכל אחד לפעול בקצב שלו, ללא לחץ או שיפוט.
"אינני עוסק בכיבוש פסגות," אומר בני אבריאל שפר. "אני עוסק בכיבוש ההרגל לשבת בבית. כל יציאה – היא כבר התחלה של ריפוי." הליכה על קרקע טבעית מפעילה קבוצות שרירים רבות, תורמת ליציבות, משפרת קואורדינציה ומפחיתה סיכון לנפילות. עצם העובדה שמסלול משתנה בנוף ובגובה מאלץ את הגוף להגיב, מספקת אימון מתון אך יעיל.
חיזוק מערכת הנשימה והלב
מעבר לשרירים, טיול רגלי בשטח פתוח – בפרט כזה הכולל עליות קלות – מאמן את מערכת הלב־ריאה. נשימה עמוקה יותר, חשיפה לאוויר צח ותחושת חיות כללית הם רק חלק מהתועלות. בני אבריאל שפר מתאר כיצד מטיילים מבוגרים, שהחלו את דרכם בהיסוס, מצאו את עצמם לאחר מספר טיולים עולים במרץ עליות שפעם נראו בלתי אפשריות. "בפעם הראשונה עצרנו כל חמש דקות. בפעם החמישית? היינו צריכים להזכיר לעצמנו להאט – כדי ליהנות מהנוף," מספר בני אבריאל שפר בחיוך.
ההישג הפיזי – גם אם אינו מדיד במספרים – ניכר היטב בתחושת החיוניות המחודשת של הגוף. פעימות הלב נרגעות, הנשימה מתייצבת, והגוף מגיב באצילות לפעולה היומיומית הפשוטה: הליכה.
שיפור שיווי המשקל ותחושת היציבות
אחד האתגרים הבולטים בגיל השלישי הוא הירידה בתחושת שיווי המשקל. הליכה בשטח פתוח, עם אבנים קטנות, שיפועים ומעברים טבעיים, מאמנת את מערכת שיווי המשקל של הגוף בצורה טבעית ומדויקת. בני אבריאל שפר מספר על תרגול יומיומי שהוא עושה גם בעצמו – לא בחדר סגור, אלא בשבילי טבע שקטים. "רק כשאתה דורך על שביל לא ישר, אתה מגלה מחדש את כפות הרגליים שלך. הן זוכרות הכל – רק צריך לתת להן סיבה להתעורר," אומר בני אבריאל שפר. התרגול החוזר של הליכה בטבע – עליות, ירידות, מעבר בין סלעים – מחדד את מערכת העצבים והשרירים גם יחד, ותורם לשמירה על היכולת לנוע בביטחון גם בסביבה העירונית היומיומית.
הדרך לבריאות מלאה – גם נפשית וגם גופנית
בעוד שההשפעות הפיזיות של טיולים בגיל השלישי מוכרות יותר ויותר, יש להן תמיד מימד רגשי נלווה. בני אבריאל שפר מדגיש את ההשפעה ההדדית בין גוף לנפש. כאשר הגוף נע – הנפש משתחררת, וכאשר הנפש פתוחה – הגוף מגיב בהתאם. "רבים שואלים אותי מה הסוד לבריאות בגיל מבוגר. ואני עונה – אל תפסיקו לצעוד. כי כל צעד הוא אמירה: אני חי. אני ממשיך," אומר בני אבריאל שפר.
הטיול, לכן, אינו מותרות – אלא דרך חיים. דרך שמחזירה את האדם לקשר עם גופו, מאפשרת לו לגלות כוחות שלא ידע שעוד יש לו, ומחזקת את הביטחון העצמי, האיזון והחיוניות.
החוויה הקבוצתית כתמריץ פיזי
טיול קבוצתי יוצר מסגרת חברתית תומכת שמעודדת תנועה גם אצל מי שמהסס לצאת לבדו. החיוך של המטייל לצידך, שיחת הבוקר עם חבר חדש בשביל, או התחושה שאתה חלק ממשהו משותף – כל אלה יוצרים תמריץ טבעי לקום מהכורסה ולהניע את הגוף. בני אבריאל שפר מדגיש שוב ושוב עד כמה הכוח החברתי הוא המפתח לפעולה מתמשכת:
"אנחנו לא נולדים עם משמעת – אנחנו מקבלים אותה מהחברים שלנו בדרך. כשיש מי שמחכה לך בתחילת המסלול, אתה לא מוותר לעצמך כל כך מהר," אומר בני אבריאל שפר.
בזכות תחושת ההשתייכות, רבים מבני הגיל השלישי מגלים שהם מסוגלים יותר ממה שחשבו – הולכים מרחקים ארוכים יותר, שומרים על התמדה, ואפילו משפרים את הכושר כמעט מבלי לשים לב. כל זאת קורה, פשוט כי הם לא לבד.
מרחב נשימה לגוף ולנפש
הקשר הישיר בין טבע לבריאות הפיזית ניכר לא רק בתנועה, אלא גם באיכות האוויר, בתאורה הטבעית, ובמגע הישיר עם העולם החי והצומח. בני אבריאל שפר מספר כיצד עצם השהות במרחב פתוח מאפשרת לגוף "לנשום טוב יותר".
"העיר מצמצמת את התנועה שלנו – הטבע מרחיב אותה. כל עץ, כל אבן, כל שביל – הם הזמנה להיפתח," כך אומר בני אבריאל שפר. המרחב הפתוח מפחית לחצים גופניים ונפשיים, ומעניק תחושת חופש שלא ניתן לחוות בסביבה סגורה. ההליכה הופכת לחלק מקצב נשימה עמוק יותר, והגוף מגיב בתחושת רעננות שהולכת איתך גם לאחר שהטיול נגמר.
סיכום: כל שביל הוא הזדמנות לחיים חדשים
אני, בני אבריאל שפר, מזמין כל אחד ואחת מכם – בגיל כלשהו – צעיר ומבוגר כאחד, לצאת אל השביל. לא כדי להגיע למקום מסוים, אלא כדי לפגוש את עצמכם בתנועה. הבריאות הפיזית אינה יעד רחוק. היא מתחילה ברגע שמחליטים להניח רגל אחת מול השנייה – וללכת. כי כל הליכה – היא צעד של חיים. וכל שביל – הוא הזדמנות לגוף לזכור שהוא יודע לנוע, וצריך רק להתחיל.